כל ההרפתקאות שנרשמו בהיכל ביום 2026-08-10 - 4 סיפורי גבורה ממשחק התפקידים העברי "זיקיות ותעלות".
אלאדין, הנוכל האנושי מ"ארץ השמש העולה", שבדרך לנינג'ה, נחת בעדינות מעל גגות אגרבה, כשהוא מביט מטה אל "שוק הצבעוני" השוקק חיים. עיניו הסורקות את ההמון בחיפוש אחר פארידה, כמעט פספסו את ערימת התפוחים המפתה. ביד זריזה, פרי עמל רב שנים של הישרדות, שלף אלאדין תפוח אדום ובשרני, בטרם שקע שוב אל תוך ההמולה. כעת, כשהבטן מלאה והלב פועם, נותרה רק שאלה אחת: האם יצליח לאתר את פארידה בין אלפי הפרצופים, או שמא גורל אחר ממתין לו בין סמטאות השוק הצרות?
גיזמו הפרוותי, מפעיל בובות גרב שמוצאו מן הבובות עצמן, מצא עצמו בארדין של שנת 1472, מול קרב נואש. יתום מיערות הצללים הקודרים, נלחם גיזמו על חייו נגד יצורים מעוותים, עד שלפתע נקרעו השמיים. גשם שחור כדיו ירד על האדמה הבוצית, והטיפות המרעישות כיבו את להב חרבו של גיזמו. כעת, עומד הוא לבדו, חרבו עמומה, מול זרם שחור של כוחות עלומים. האם ימצא גיזמו דרך להמשיך את הקרב, או שמא גורלו נחרץ תחת טיפות הדיו האלו?
במנהטן-וילג', שנת 2000 לספירה, ישב צ'נדלר בינג, פייטן איש-חיה ובוגר בית הספר לדקלום, ברמה 1, על הספה הכתומה המפורסמת של ה'סנטרל פרק'. הבוקר נפתח ככל הבקרים, מוקף בחבריו הנאמנים - מוניקה, רוס, רייצ'ל, ג'ואי ופיבי - כשבדיחה שנונה מרחפת באוויר. אלא שהפעם, במקום להגיב בציניות אופיינית, חש צ'נדלר דחף פנימי. מה יטלטל את חייו השלווים של פייטן שכמותו, ויגרור אותו אל עבר הרפתקה?
פרק 1 · 2026-08-10אוויר המוזיאון הממוזג ליטף את פרוותו של צ'נדלר בעודו ממשיך להתהלך בין עמודי השיש, שרידי העבר העצומים לוחשים סודות אילמים. פתאום, בין שלדי דינוזאורים נישאים וילדי בית ספר צוהלים, נתקל מבטו של הפייטן המחונן בצללית מוכרת. הוא סרק את האולם במבט חודר, וזיהה את רוס גלר עומד מול תצוגה של מאובנים, מנהל ויכוח סוער עם מדריך המוזיאון, פניו סמוקות מכעס ושיערותיו סתורות. "אתה מתכוון לומר לי," שאל רוס בקול רועד, "שאינך מבין את חשיבותן של רכיכות ימיות קדומות?" צ'נדלר התקרב לאט, מוכן לשלוף עקיצה, כשפתאום נשמע רעש חריקה מפחיד ממעמקי המוזיאון, ואז שקט מוחלט.
פרק 2 · 2026-08-10השקט המוחלט שירד על המוזיאון, לאחר חריקת האימה, הותיר את צ'נדלר עם תחושה חמוצה בבטן. הוא ציפה לעקיצה, לא לאפוקליפסה. אולם, לפני שהספיק להשחיל פנינה סרקסטית כלשהי, מצא עצמו איש החיה עם ציניות משוננת, מובל כבכבשה טועה, אל בית הקפה "סנטרל פרק". שם, בין ריחות קפה טריים ועוגות שוקולד, המתין לו ג'ואי, פניו חמורי סבר, ובידו פיסת סוודר מוזרה. "זו העדות היחידה שנותרה," לחש ג'ואי, "מהמכתב המאיים שנעלם..." צ'נדלר בחן את פיסת הסוודר, מריח אותה בחשדנות, כשמבטו נתקל לפתע בצללית מוכרת, מתקרבת אל השולחן. זו הייתה רייצ'ל גרין, והיא לא נראתה מרוצה.